השתלת עצם

ישנם שני אופנים של ניתוח השתלת עצם, אופקית ואנכית:

שיטה אופקית – המטרה שלה היא עיבוי עצם הלסת לרוחב, מתאימה במקרים בהם העצם דקה מדי לשם ביצוע התקנת השתל. 

שיטה אנכית – המטרה כאן היא עיבוי עצם הלסת לגובה, עקב מחסור בעצם אנכית שלא מאפשרת שימוש בשתל דנטלי באורך מתאים. שיטה זו היא בעלת סיכויי הצלחה פחותים.

השתל יכול להיות חלקיקי או בלוק – כלומר בנוי מחלקיקים או מיחידת עצם אחת אשר נלקחים ממקור גוף המטופל/אדם אחר/בעל חיים/מקור סינטטי.

לאחר ביצוע ההשתלה בשתי שיטות אלה האזור יכוסה בממברנה אשר תגן על האזור ותגדיל את סיכויי הצלחת הטיפול.

חומרים לשימוש בהשתלת עצם

לאחר בדיקה ובשיתוף המטופל יוחלט על מקור החומר ממנו הרופא ישתמש כדי לבצע את השתלת העצם בלסת, חומרים אלה כוללים:

מקור עצמי 

השתלת עצם עצמית Autogenous bone graft) – שיטה מומלצת שבה משתמשים בעצם מאזור אחר בגוף של המטופל (לרוב מעצם הירך). הסיבה לכך שהיא מומלצת היא מכיוון שמדובר ב"עצם חיה" התורמת לחידוש והתפתחות העצם בצורה מהירה ויעילה יותר וכן מכיוון שהיא נלקחה מהגוף של המטופל, כך שהגוף עשוי לקלוט אותה בנקל ללא כל דחייה. החסרונות הן שמדובר בניתוח נוסף בגוף וכמו כל ניתוח אחר, ייתכנו סיכונים כלשהם וכמות העצם אותה ניתן לקחת היא מוגבלת.

מקורות חיצוניים

יש לציין שכל העצמות ממקורות חיצוניים עברו עיבוד כימי, מכאני ותרמי, כך שלא יישארו שאריות אורגניות מן החי ולא תהיה התנגדות של מערכת החיסון.

השתלת עצם שנקלחה מאדם אחר – Allograf – כאן נעשה שימוש בעצם של אדם אחר ולא של המטופל, לרוב העצם נלקחת מאדם שתרם את איבריו.

השתלת עצם שנלקחה מחיה מבנק העצם – Xenograft – במסגרת שיטה זו משתמשים בעצם תחליפית ממקור מן החי אשר עברה עיבוד מלא, כך שניתן יהיה לבנות עליה עצם טבעית.

השתלת עצם מלאכותית (סינטטית) – במסגרת שיטה זו משתמשים בחומר סינטטי – Alloplast.

האם ניתן להימנע מהשתלת עצם? במקרים של חוסר עצם חלקי ישנן שיטות שיכולות להוות תחליף להשתלה כגון שיטת ה-AOP אשר מאפשרת התקנת שתלים אשר מעוגנים כמעין גשר באזורים שונים בלסת באופן יציב. היא מוסיפה גם נפחים של חניכיים, עצם או שפה באזורים החשופים ללא כל פגיעה בהיגיינה כאשר ניתן לנקות את האזור השתלים והחניכיים ללא כל בעיה.